מחזות יווניים

בגרסה זו של אוריפידס למיתוס הנקמה, אלקטרה היא שמדרבנת את אחיה אורסטס לפעול בניגוד למצפונו ולהרוג את אמו. לאחר הנקמה העקובה מדם מתחרטים האח והאחות על מעשה הנקמה ונפרדים בתחושה של ריק ואבסורד. זהו תרגום נוסף בסדרת תרגומי המופת של אהרן שבתאי.

באלקטרה של סופוקלס מִבצע רצח האם וקטילת מאהבהּ הוא החניכה ההרואית של אורסטס, ועם זאת, במרכז המחזה עומדת האחות אלקטרה,שאומץ לבה ונכונותה לסבול מייצגים את העומק הפולחני של הכיסופים לגיבור. זהו תרגום נוסף בסדרת תרגומי המופת של אהרן שבתאי.

בדרכו חזרה מטרויה נקלע אודיסאוס עם עמיתיו אל מערת הקיקלופ פוליפמוס. מחזה מאוחר של אוריפידס, ובו מהדהדים הרעיונות הסופיסטיים על הטבע לעומת מוסכמות התרבות.זהו תרגום נוסף בסדרת תרגומי המופת של אהרן שבתאי.

הטרגדיה האחרונה שכתב סופוקלס, והיא דומה במידה רבה למלך ליר מאת שקספיר. בשתי היצירות הללו נערך דיון נוקב ונסער על מקומו של האדם בעולם, וערכים של כוח ואהבה נבחנים מנקודת ראות של הגיבור העומד מעבר לפוליטי ועל סף המוות.

פילוקטטס, גדול קַשתי יוון, שבידו קשת הרקלס, הוכש על־ידי נחש ונעזב עם פצעו הממאיר באי שומם. כעבור עשר שנים של מלחמה מתברר ליוונים שרק פילוקטטס וקשתו יוכלו לכבוש את טרויה, אך פילוקטטס מסרב ללכת עם אלה שהפקירוהו עד שיורד הרקלס מהשמיים.

גיבורת המחזה היא אישה אתונאית שמארגנת את נשי יוון לשביתה ביחסי מין. הן מסרבות להתמסר לבעליהן, כל עוד אין הם מסיימים את המלחמה המתמשכת ביוון כבר עשרים שנה. ליסיסטרטה היא הקומדיה שמבטאת באופן הנחרץ והמשוחרר ביותר את התשוקה לשלום ואת הזיקה בין נשים, אֶרוֹס ופוליטיקה.

האל דיוניסוס, המחופש להרקלס, יורד עם עבדו לשאול כדי להעלות משם משורר, על־מנת שתינצל המדינה ויתקיימו חגיגות התאטרון. האדון ומשרתו עוברים תלאות ותהפוכות, עד שדיוניסוס מתקבל אצל המתים ומתמנה לשופט בעימות על כתר השירה הדרמתית.

אדיפוס מלך תבי מחפש אחר רוצחו של המלך הקודם, ליוס, ומגלה במפתיע שהוא-הוא הרוצח, שליוס היה אביו וכי לאחר הרצח נשא את אמו לאישה. הסיפור על האיש שנשלט על יד הגורל וחותר בעקשנות וללא פשרות לגלות את זהותו הוא יצירת המופת של הדרמה המערבית.

דיוניסוס (בקכוס), אל היין, השיכרון וההתלהבות, חוזר לעיר הולדתו תֵבַּי. כעונש על שכופרים באלוהותו הוא מכה בשיגעון את נשי העיר, והן נוטשות את בתיהן והולכות לחגוג לאל בהרים. פֶּנתֶאוּס המלך, שבא לשם מחופש לאישה כדי להציץ בפולחנן, מתגלה ונקרע לגזרים בידי אמו.תרגום נוסף בסדרת תרגומי המופת של אהרן שבתאי.

הפרסים היא הדרמה הקדומה ביותר שנשתמרה. היא מייצגת את הולדת הטרגדיה, ובה ובעת – בהיותה מוקדשת לעימות הגלובלי בין פרס ליוון – היא מבשרת את הולדת אירופה כמחוז החופש, החוק והתרבות האזרחית. המחזה מוקדש לפלישת הפרסים ליוון (בשנת 490 לפנה"ס) ולמפלת הצי של המלך קסֶרקסֵס בקרב סלמיס, מול אתונה.

בתגובה על תוכניתו של זאוס להשמיד את בני האדם, האל פרומתאוס גונב למענם את האש ומלמד אותם את האומנויות. כעונש הוא מוקע אל צוק סלע בירכתי העולם. בד בבד יודע פרומתאוס את סוד הזיווג שיביא לנפילתו של זאוס. את הסוד הזה אין הוא מגלה למרות הייסורים שהוא מתענה בהם.

אפרודיטה, אלת האהבה, מענישה את העלם היפוליטוס המתכחש לה. היא גורמת שתתאהב בו אמו החורגת פיידרה. בתסבוכת הטרגית מתאבדת פיידרה ומשאירה מכתב המאשים את היפוליטוס בניסיון לאונסה. למקרא המכתב מקלל תסֶאוּס את בנו.תרגום נוסף בסדרת תרגומי המופת של אהרן שבתאי.