ר' מנחם רקנאטי, שפעל באיטליה בשלהי המאה השלוש־עשרה ובראשית המאה הארבע־עשרה, היה מחשובי המקובלים של ראשית הקבלה. למרות בקיאותו הרבה, גישתו העקרונית לתפיסת מערכת האלוהות והשפעתו על מקובלים רבים, נותרו כתביו והשקפותיו בשולי המחקר. מונוגרפיה זו היא הסקירה הנרחבת הראשונה על אודותיו, והיא מטפלת במכלול הנושאים הקבליים שהעסיקו את רקנאטי על רקע התפתחות הקבלה במאת השנים שלפניו.
המחקר, המבוסס על מאות כתבי יד וסוקר את התפתחותם של הרעיונות שעיצבו את הגותו הקבלית, דן גם בהשפעת כתביו של רקנאטי על הקבלה באיטליה ובצפת, ובתרומתם להופעת הקבלה הנוצרית. נדונה גם הזיקה האפשרית בין תפיסתו של רקנאטי את התורה לבין הדקונסטרוקציה של דרידה.
ספר זה מכיל את חלקה הראשון של המונוגרפיה.
משה אידל, חתן פרס ישראל לשנת 1999,הוא פרופסור בקתדרה להגות יהודית על־שם מקס קופר, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
עמודים מהספר
