"אני רושם מילים אלה בלילה" – כך פותח ספר האגסים הצהובים, ספר אשר מפאת ייחודו אינו קל להגדרה אך אפשר לראותו כאוטוביוגרפיה רוחנית.
זהו סיפורה של התנסות חיים מסוימת שנמשכה שנים אחדות, והיא מתבטאת במהלך הספר לא בצורת כרוניקה רצופה אלא באמצעות מארג רב־גוני של צורות האופייני לסגנונו של שדה: הגיונות ופרקי עלילה, חלומות וסיפורים דמויי חלום, שירה והערות תאולוגיות.
מתוך הנושא האישי צומח ועולה הנושא הקיומי, התאולוגי: לאחר יותר משתי עשרות שנים מאז כתיבת החיים כמשל חוזר שדה ומעמיד לבחינה אכזרית את כל עולם האמונות והדעות שלו. בכך קרוב הספר הנוכחי, יותר מספריו האחרים של שדה, אל החיים כמשל, הספר אשר כביטויו של אחד המבקרים "קנה לעצמו מקום כפרק בביוגרפיה האישית של כל מי שקרא בו."
