בחורף שנת 416 לפנה"ס כבשו האתונאים את האי מֵלוֹס, הרגו את הגברים ומכרו לעבדים את הנשים והילדים. כעבור כמה חודשים העלה אוריפידס בחגיגות הדיוניסיה את המחזה "נשי טרויה".
הרקע לטרגדיה הוא טרויה שנהרסה, ושעל חוֹפָהּ נותרו רק הנשים שיחולקו כשפחות וכפילגשים. לאחר מבוא, שבו האלים פוֹסֵיידוֹן ואַתֵנָה מתכננים את הרס הצי היווני כשיפליג הביתה, מופיעות בזו אחר זו הנשים: הֶקַבּה המלכה, שתהיה שפחת אודיסאוס; קַסַנדְרָה הנביאה, שנשלחת כפילגש לאַגַמֶמְנוֹן; ואַנְדְרוֹמַכֵה אשת הֶקטוֹר, שמובלת בעגלה עם בנה הקטן, ושנועדה להיות פילגש לבנו של מי שהרג את בעלה. כדי לא להשאיר צאצא לבית המלוכה לוקחים מידי אנדרומכה את בנה כדי להשליכו מעל החומות. הֶלֶנָה, שבגללה פרצה המלחמה, חוזרת לבעלה בכוח קסמי אֶרוֹס, ולעומת זאת הֶקַבּה והנשים קוברות את הילד, ובקינה יוצאות לספינות שייקחו אותן ליוון. "נשי טרויה" היא הטרגדיה המופתית על זוועות המלחמה, בדומה ל"אמא קוראז'" של ברטולט ברכט.
זה הספר השלושים ושניים בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים. לספר מצורפים מבוא, הערות ונספח, ובו קטעים מהטרגדיות "אלקסנדרוס" ו"פלמדס" מאת אוריפידס, וכן האודות הפיתיות השישית והשמינית וקטע משיר שבח מאת פִּינדָרוֹס.
עמודים מהספר
