מחיקה

"מחיקה אקרא לדיווח הזה... שכן בדיווח הזה אני מוחק ממש הכול... וולפסאג תימחק בדיווח שלי."

פרנץ יוזף מוראו עזב בשאט נפש את וולפסאג, אחוזת משפחתו באוסטריה עלית, ועתה הוא נאלץ לחזור ממקום מגוריו ברומא ולבקר בה בעקבות מברק, שבו התבשר על מות הוריו ואחיו בתאונת דרכים. ההרהורים שעולים בו לנוכח המברק ויום הקבורה בוולפסאג הם תוכנו של הדיווח הזה, שבו משתדל המספר למחות מעל פני האדמה את משפחתו ואת מולדתו. בשטף מילים חסר אתנחתות עורך המספר חשבון נוקב עם הפרובינציאליות, צרות המוחין, הגזענות והצביעות המאפיינות לדעתו את משפחתו ואת אוסטריה כולה.

מנגד מתוארים ידידיו הנאוֹרים שוחרי התרבות: דודו גיאורג שהראה לו דרך לצאת אל העולם; זקי, ידידו ברומא; גמבטי, תלמידו; מריה, שאותה הוא מכנה "המשוררת שלי"; ואחרון־אחרון אייזנברג, הרב רחב ההשכלה, שבאמצעותו הוא מצווה בסוף את כל רכוש המשפחה בוולפסאג לקהילה היהודית של וינה.

תומס ברנהרד (1989-1931) הוא מן הסופרים האוסטרים החשובים של תקופתנו. יצירתו עוסקת הרבה באי־צדק, באומללות ובמוות, וסגנונו הבוטה עורר ויכוחים רבים וסוערים.