ניסיון מרתק להסיר את הלוט מעל עברם של ילדים יהודים, שהוריהם אבדו בשואה, וזה שנים רבות מדחיקים את זכרון העבר, נמנעים מלדבר עליו ועדיין תוהים על נס הצלתם.
קלודין וג, פסיכיאטרית אשר התנסתה בילדותה בנסיון חיים דומה, מצליחה באמצעות ראיונות ושיחות לפתוח את סגור לבם של בני שיחה, לזכות באמונם ולהציג על־ידי כך תעודה רבת־עוצמה זו.
קרוב לשלושים וחמש שנה לאחר האירועים שהועלו בשיחות, מתברר כי פצעי הפרֵדה מן ההורים שנשלחו למחנות ההשמדה מעולם לא העלו ארוכה, וכי קורבנות האתמול אינם מסוגלים להשתחרר עד היום ממועקת העבר.
סיפוריהם של האנשים חושפים את יחסם המיוחד של ילדי השואה לחיים ואת התחושה המתמדת של כל אחד מהם כי "לא הספקתי לומר שלום".