הקיקלופ

בחגיגות הדיוניסיות שנערכו באתונה הוצגו לצד טרגדיות וקומדיות גם מחזות סטירים, שהיו קרובים יותר בדפוסיהם לפולחן האל. ממחזות אלה שרד רק הקיקלופ, שבו מעבד אוריפידס את הסיפור הידוע מהאודיסיאה.
בדרכו חזרה מטרויה נקלע אודיסאוס עם עמיתיו אל מערת הקיקלופ פוליפמוס. לאחר שהקיקלופ צולה ואוכל צמד יוונים, משקה אותו אודיסאוס ביין, מעוור את עינו האחת, ומחלץ את היוונים ואת הסטירים (ששימשו כעבדי הקיקלופ). שילוב הסטירים, המקפצים כתיישים, סובאים ומנבלים את הפה, הוא שמעניק לסיפור זה צביון דיוניסי. עם זאת, הקיקלופ הוא מחזה מאוחר של אוריפידס, ובו מהדהדים הרעיונות הסופיסטיים על הטבע לעומת מוסכמות התרבות.

זהו הספר התשעה־עשר בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים. המתרגם הוסיף מבוא נרחב והערות, וכן נספח ובו תרגום קטעי פפירוס ששרדו ממחזות סטירים של אייסכילוס וסופוקלס.