זוֹהַר, פֵיַת הַפַּרְפָּרִים הַקְּטַנָּה, עֲדַיִן אֵינָהּ מַצְלִיחָה לַעֲשׂוֹת קְסָמִים. פֶּלֶא, הַמּוֹרֶה שֶׁלָּהּ לִקְסָמִים, כּוֹלֵא אוֹתָה בְּבַקְבּוּק כְּענֶשׁ.
הַפֵיָה לִילִי מַחְלִיטָה לַעֲזור לְזוהַר הַקְּטַנָּה אַף שֶׁהִיא טְרוּדָה מְאוֹד בַּהֲכָנוֹת לִמְסִבַּת הַפַּרְפָּרִים שֶׁלָּהּ. יֵשׁ לָהּ רַעֲיוֹן נִפְלָא, רַק אָסוּר שֶׁמִּישֶׁהוּ יֵדַע עַל כָּךְ…הַאִם תַּצְלִיחַ הַפֵיָה הַטּוֹבָה לַעֲזור לְזוהַר? הַאִם יַצְלִיחוּ הַשְּׁתַּיִם לִשְׁמור עַל הַסּוֹד הַגּדוֹל?
לַסֵּפֶר מְצורָפִים צִיּוּרִים זוֹהֲרִים, כַּרְטִיסֵי הַזְמָנָה אֲמִתִּיִּים
בְּתִיק־פַּרְפַּר וְכֶתֶר מְהֻדָּר לִמְסִבַּת הַפַּרְפָּרִים!