בכרך זה כלולות שתי היצירות המפורסמות של ניטשה: הולדת הטרגדיה מרוחה של המוזיקה והמדע העליז. הולדת הטרגדיה היא מסתו הגדולה הראשונה, שבה חידש ניטשה את שני המושגים: היסוד הדיוניסי והיסוד האפולוני, שהמתח והמאבק ביניהם הוא יסוד הטרגדיה היוונית. דיוניסוס, אל התשוקה והשמחה הבלתי מרוסנת, נעשה לניטשה בהמשך דרכו סמל לחיוב החיים בעוצמתם, ואולי לעוצמתו של על־אדם.
החלמתו ממחלה קשה הייתה נקודת מוצא נפשית לחיבור המדע העליז: "מות האלוהים" (הכנסיות רצחו אותו) אינו סיבה לייאוש מן החיים. חיוב החיים, אמירת "הן" לחיים, לא מתוך התעלמות מהצער שבהם, כי אם אדרבא, מתוך התגברות על הצער ומתוך הידיעה שהצער והסיכון הם תנאים מוקדמים להעפלת החיים – הוא מן הרעיונות והתחושות המרכזיים בספר זה. האמונות, ועמן גם שיטות הקוסמים והאסטרולוגים היו ביטוי לכמיהות האדם לגדולה. היום נועד תפקיד זה למדע, אולם לא למדע הפסיבי־דסקריפטיבי – שעם כל "אמיתותיו" הוא יכול להיות חסר משמעות – כי אם למדע היוצר, המכוון, היודע גם את אשר הוא רוצה: העצמתו של האדם. זהו מדע משוחרר, עליז, המכיר את כוחות האדם שמעבר למה־שנראה־לעין־המיקרוסקופ של מדעי הטבע וההיסטוריה, ואין צריך לומר מעבר למסורת המוסר המקובל.