"אחרי־הצהריים התאספו המון אנשים והלכנו לְלַווֹת את אבא לבית־הקברות מעבר לגבעה. כשאהיה קצת יותר גדול אוכל ללכת לבקרו... ואהיה אתו לבד.
בדרך חזרה שמענו ברדיו שיר על המשיח וחשבנו שאולי כך נוכל להחזיר את אבא לחיים. גיא אומר שעם בוא המשיח המתים יקומו לתחייה. אולי זה נכון, אבל בכל מקרה תחיית המתים תתחיל מירושלים, ועד שהמשיח יגיע לבית־הקברות שלנו, הוא יצטרך ללכת הרבה זמן. חבר שלי סיפר לי שהוא רוצה להיות סוּפֶּרמֶן, כדי להשיב לחיים את סבא שלו שמת לפני שנה. לי זה נראה ילדותי: אין באמת סוּפֶּרמֶן, ולא בטוח שיֵש משיח, אבל הלוואי שמישהו היה מחזיר את אבא."
כך מתחיל יומנו המיוחד של עומר בן השמונה, הכותב ברגש, בהומור ובגעגועים רבים על אביו.
איורים: מירב כהן.