במתנ"ס ישן בלב שיכוני יפו מתכנסת אחת לשבוע להקת תיאטרון קהילתי. ערב אחד בשבוע זוהי הבמה, שעליה בוראים השחקנים עולמות, מתמודדים עם פחדים, מתגברים על הביישנות, מציגים את כשרונם וחושפים זכרונות אינטימיים.עמיה ליבליך, שהצטרפה ללהקה לפני שנים אחדות כשחקנית פעילה, ראיינה את חבריה, השחקנים החובבים, ואת במאיות הקבוצה והעלתה על הכתב את סיפורם המרגש. קבוצת אנשים רבגונית זו מגוללת סיפורי חיים מרתקים, מלאי תעוזה וכוח רצון, אמונה וכוחות נפש.

מדי בוקר נפגשת בבית קפה על שפת הים שבין יפו לבת־ים קהילת אנשים תוססת ומלאת חיים. הם מבלים, משוחחים, משחקים על החוף, שוחים ומתעמלים. עמיה ליבליך, שהפכה לבת הקהילה, החליטה להפוך אותם למושאי המחקר החדש שלה. סיפורי החיים שלהם מעלים שאלות בנושאי משפחה, זוגיות, יציאה לגמלאות, בריאות, מגדר, יחס האזרח למדינה, מוצא ומעמד חברתי וכלכלי.

עמיה ליבליך מציגה בספר תמונה רבגונית ומרתקת של נשים בנות זמננו, שאינן חיות עם בן־זוג תחת אותה קורת גג: רווקות, גרושות, אלמנות, אמהות חד־הוריות, לסביות, ונשים המקיימות קשר קבוע עם בן־זוג אך אינן גרות אתו.

במשך חמש שנים ביקרה עמיה ליבליך פעמים רבות בקיבוץ גלגל ודובבה את החברים. כמו בספריה הקודמים חושפת עמיה ליבליך, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, תמונה נאמנה, חודרת ומרגשת של חייהם של חלוצי המאה העשרים ואחת.

שולי, ירושלמית משכילה בשנות החמישים לחייה, מגלה באקראי שבבית אבות בעירה מתגוררת אישה, שהיא אולי אחות אִמה המנוחה. נסיונותיה הבלתי נלאים לברר את זהותה האמיתית של אותה אישה גוררים אותה ואת הקורא למסע אל העבר.

אין כל מניעה לנהל דו־שיח עם אדם שאיננו עוד, קובעת עמיה ליבליך בפתח ספרה החדש, ויוצאת להרפתקה ספרותית־פסיכולוגית מרתקת, ראשונה מסוגה. את הדו־שיח הזה, הנישא על כנפי הדמיון ופורץ את גבולות הזמן והמוות, היא מנהלת עם הסופרת דבורה בארון. בספר מובא תיאורה של סדרת מפגשים ביניהן, שנערכו כביכול בביתה של בארון שנה לפני מותה.

הספר מביא את סיפורם האישי של עשרה חיילי צה"ל, ששהו בשבי המצרי במשך שלוש שנים וחצי בתקופת מלחמת ההתשה, היכול לשמש משל לחברה האנושית כולה.

במסגרת טיפול פסיכולוגי קבוצתי מנסים גברים צעירים, חיילי מילואים, נשים, חברות ואלמנות מלחמה לתת דרור לרגשותיהם הכמוסים ביותר ולהזיות יום ולילה, העשויים בצבת המלחמות.

בספרה חושפת עמיה ליבליך את חוויית השירות הצבאי בצה"ל, כפי שהיא מתוארת מפיהם של כמה עשרות חיילים, שהשתתפו כסטודנטים במחקר פסיכולוגי שעסק בהשפעת השירות הצבאי על אישיות החייל ועל התייחסותו למסגרת הצבאית.

סיפורו של קיבוץ "מקום", שמו הספרותי של אחד הקיבוצים בעמק יזרעאל, כפי שהוא נרקם מתוך פסיפס סיפוריהם האישיים של חבריו, הבוחנים את עולמם הפנימי בתוך הוויית הקיבוץ.