הספר מוקדש לבחינת מהותה, דרכי עיצובה וחשיבותה של המטאפוריקה של המוות ביצירתו הפיוטית רבת־האנפין והעוצמה של אורי צבי גרינברג. הדיון מתבסס על שירתו העברית של המשורר במלוא היקפה, מהופעת שיריו העבריים הראשונים בתרע"ו עד לשיריו המאוחרים בשנת תשל"ב.